נונסטופ 350

שלושה שבועות לקח לי להבין את חווית הנונסטופ או יותר נכון מה זה נונסטופ.
נונסטופ במקורו הוא "נונסטופ 700".
ארבעה רוכבים שצריכים לרכוב מצומת מחניים ועד אילת ,כל פעם רוכב זוג, כאשר כל 50 ק"מ מתחלף הזוג
בנקודה שנקבעה מראש.
בשנה שעברה נוספה קטגורית סולו שבה רוכב בודד על כל ציודו צריך לעבור את כל הדרך לבדו מבלי להעזר
בסיוע חיצוני.
השנה נולדה קטגוריה נוספת,רכיבת בדד שתצא ממחניים ביום חמישי בשעה 10:00 ותסתיים בלהבים, 350 ק"מ בויש אחד מבלי לעצור ,אלא למנוחות תדלוק קצרות בלבד,זמן הגג לסיום נקבע ליום שישי בשעה 14:00 בהתאם ללוח הזמנים של הרכבת שתחזיר את הרוכבים צפונה.

לא תכננתי לצאת כי לא מצאתי רביעיה ועד אילת לבד זה לוקח הרבה זמן,אבל אז הגיעה ההדתה ...😉
כשהתפרסם הנונסטופ קם הפלג הדתי בקומונה ואמר זה על שבת.
במקום לרכב מהר עד אילת ולהגיע לפני כניסת שבת או לחילופין לצאת במוצ"ש ולרכב מהר עד זמן הגג ,הוא בחר לכתוב בפייס.
קרא מי שקרא והזה נונסטופ 350 ,חצי מרחק אבל בויש אחד.
מציעים לך חצי מרחק ועוד החצי הקל ...אז מה ,לא תצא תגיע ותזכה בתהילת עולם לכמה דקות ? ברור שכן ,אז יש או אין הדתה? 

אז יצאתי,תכננתי ,למדתי את הציר ,התייעצתי עם בעלי נסיון ,הכנתי את האופניים והיום המיוחל הגיע.
יום חמישי,עידו עופר מסיע אותי למחניים ומוודא שתהיה התחלה טובה ,צומת מחניים ,כמה דקות לפני עשר, איש אחד עומד על שולחן ואומר כמה דברים,בעיקר אל תעשה ואל תעשה.

איש אחד עומד על שולחן ואומר מה לא לעשות,או במילים אחרות ,מותר להגיע לאילת
איך?מאיפה הוא יודע.

בעשר בדיוק כוח עליון ונסתר מזניק את <הטור לדרך,מי עם תיק על הגב ,מי עם אופניים עמוסים לעייפה ומי רק עם תקווה בלב ומינימום ציוד.
נחל מחניים לא זורם אבל הרכיבה כן והטור מתארך ומתארך ,כל אחד לעצמו .

הירדן ההררי.

הכנרת מאלמגור

הירדן ההררי הוא מקטע של נהר הירדן מגשר בנות יעקב ועד לפזרות הירדן באיזור פארק הירדן.

במקטע זה נופל הירדן כ350 מטר בגובה לאורך של כשישה ק"מ בלבד,מה שיוצר מצוקים וזרימה מרשימה לאורך כל עונות השנה.

די חם הקצב שלי לפחות לא מהיר מדי, בחוקוק אני עוצר למלא מים ומגלה שאיבדתי את משקפי הראיה שלי ,התלבטות קשה ,במקרה של תקלה או צורך לשנות משהו במכשיר הניווט אני מוגבל.

למזלי אני פוגש את דודי ואורי שמזמינים אותי לרכב איתם וגם להשתמש במשקפיים של דודי.
ממשיך עם דודי ואורי ,טיפוס קשה וארוך מחוקוק דרך נחל עמוד והר הקוץ לעילבון.

ולא סתם קוראים להר הזה הר קוץ,הר תלול וחד שהיה בהחלט קוץ בת#ת בדרך לעילבון.

מעל נחל עמוד

עבדאללה יוסוף, חרש נחושת, מספר סיפוריםונגן כינור מעילבון

עֵילַבּוּן (בערבית: عيلبون) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1973. עיילבון שוכנת מערבית לכנרת, דרומית למע'אר ומזרחית לעראבה.

במכולת בעילבון נהנים מיחס VIP' קולה קרה ומבינים שלא נגיע ללהבים בזמן ,החום,העליה, הרוח המזרחית, האטו מאוד את הקצב, צריך לחשב מסלול מחדש, היעד החדש תל אביב.
מעילבון גולשים לגבעות אלונים,עולים ויורדים בין גבעות ובין הרים,מתפתלים בחורשות האלונים והאורנים ובאור אחרון יוצאים מסינגל הושעיה ,ממשיכים את סינגל הסוללים בחושך ,עדר חזירים ודורבן חוצים לנו את הדרך ,מגיעים לארומה בית זרזיר ,השעה 18:00, האנימה מראה מעל 90 ק"מ,לא רע לשעות האחרונות,בנתיים מתדלקים בקפה ,קוראסון שוקולד ,מנוחה ולדרך.

אני מהמר על עוד שש שעות לתל אביב, מהכניסה לפארק רמות מנשה אנחנו מטפסים טיפוס ארוך ,מיגע וחשוך אל עין השופט, העייפות מתחילה להשפיע ועולות בי מחשבות על מעבר להליכה, אבל ברגע שאני מוריד את הרגל מהפדל עולה בי חשש נוראי...שמא מאחורי העצים יצא סמל המחלקה מהטירונות בגולני,יאיר עלי בפנס וו ויגיד "קצת קשה אז נשברים?" יצמיד לי עוד משהו לגב ויגיד להגביר את הקצב,אני מוותר על העצירה ומגיע אל בית הספר של עין השופט.

עין השופט הוא קיבוץ חילוני אשר שייך למועצה האזורית מגידו ואשר הוקם ברוח תנועת השומר הצעיר. במשך שנים רבות, ולמרות תמורות שונות אשר חלו במודל הכלכלי שמאחורי קיבוצי ישראל, עין השופט נותר נאמן לדרכו והתקיים כקיבוץ שיתופי. אולם, לאחרונה, חברי הקיבוץ החליטו לבחון שינוי במערכת הכלכלה והחברה של המקום תוך כדי שקילת מעבר למודל של קיבוץ מתחדש. יודגש כי מעבר זה נבחן עקב בצד אגודל ובקיבוץ מבקשים למצוא את דרך המלך שבין הפרטה והתחדשות לבין שמירה על אורחות החיים המסורתיות של המקום. 
מבחינה גיאוגרפית, עין השופט ממוקם ברמת מנשה הציורית והוא סמוך למועצה המקומית יקנעם עילית. תושביו מנהלים חיי קהילה עשירים ברוח התנועה הקיבוצית, והדבר בא לידי ביטוי הן בפעילויות לאורך השנה והן במערכת חינוך מהטובות ביותר באזור. 

בבית הספר אנו מוצאים ספסל וברז מים לידו,מי צריך יותר? מכריזים על מנוחה ,אני לוקח את זה קצת רחוק יותר כנראה ואומרים שנרדמתי... נשבע לכם שלא,רק עצמתי עיניים.

לא ישן ,רק עוצם עיניים...

ממשיכים ,היעד הבא אלונית כביש 6 צפון ,נשמע רחוק רחוק...

http://www.eyarok.org.il/6/index.html

נהייה קר ,עוברים את רבדים ,צומת עירון ,חריש ורוכבים ביערות לצד כביש 6,הדרך עולה ויורדת,מדי פעם הנווט התורן נרדם בשמירה ואנו מפספסים פניה,ציפצוף הGPS מעיר ומחזיר אותנו לדרך הנכונה.

אלונית ...איזה אושר,מיץ ,בורקס ,סנדוויץ עם טונה ועוד כל מיני נישנושים שאני מצליח לאכול והלאה.

ארוחת חצות, בורקסים, מיץ, קפה...כל מה שנכנס.

היעד הפעם אלונית יקום,הלילה חשוך וקריר,חצי ירח מעל נחל אלכסנדר, הנחל זורם בשקט לצידנו ובקודת תצפית קטנה עוצרים להתחמם ולשחרר שרירים מכווצים.

נַחַל אֲלֶכְּסַנְדֶּר הוא נחל הזורם מהרי השומרון ועד לים התיכון. ברובו הוא זורם בעמק חפר. שפך הנחל מצוי מצפון לנתניה בין המושבים מכמורת ובית ינאי. הנחל מנקז את אזור שכם ומרכז השומרון, וכן חלק משפלת החוף. אורך הנחל כ-32 ק"מ. חלקו התחתון של הנחל וסביבותיו הם גן לאומי מוכרז. ויקיפדיה.

מראה אופייני כנראה למי שהיה  כ-15 שעות על האופניים

ממשיכים בחושך, האורות היחידים הם הפנס ,מסך הGPS,ואורות ארובות חדרה.
מגיעים לנתניה, השביל איננו, לקחו אותו... אורי מאלתר איזו עליה על סוללה תלולה לעבר הכביש,את דודי זה לא מספק, הוא רוצה את זה ביותר תלול...😜עוד כמה דילוגים בערימות עפר,מעבר בתוך אתר עבודה של מע"צ, ויכוח קל עם כלב וחברנו לשביל הנכון.

העיר נמה את שנתה, אבל האורות של איצטדיון הכדורגל דולקים.

איצטדיון הכדורגל בנתניה.

עוברים אותו ואנחנו בבית יהושוע ,כמה שבילים ואנחנו באלונית יקום,שוב טקס התדלוק הקבוע ,אכול ושתה כי מחר לא ישאר,השעה שלוש ...ואני חשבתי על חצות בתל אביב,אז חשבתי..
קשה לקום,קר מאוד, השרירים כואבים אבל משהו, כנראה תחושת הסיום עוזר לנו לקום, קמים.

שבילי חולות, צמחיה דלילה, דורבנים ושועל, כבישים צדדיים והרצליה לפנינו ,נפרדים מאורי ואני ודודי ממשיכים דרומה,רחוב ארוך שלא ניגמר, אבל גם הוא מסתיים ואנחנו בתל ברוך.

בתל ברוך אנחנו יורדים מהאופניים לרגע ואין לנו כוח לעלות ,הולכים ברגל כמה מאות מטרים, נהנים מהאוויר שמתחיל להתחמם ומרעש הגלים המתנפצים אל החוף מתחתינו, מתאוששים ,עולים על האופניים והלאה ליעד ,נמל תל אביב.
בשעה 04:30 חוצים את גשר ווקופ ליד ארובות רדיניג ,הגענו.

גשר ווֹקוֹפ (גשר רדינג) הוא הגשר הראשון שנבנה מעל נחל הירקון בתחומי תל אביב, והנו המערבי בגשרי הנחל. הגשר הוקם בשנת 1937 בשפך הירקון כגשר שירות לאתר הבנייה של תחנת הכוח רדינג - מאחז ראשון של תל אביב בגדה הצפונית של הירקון.ליים

שם הגשר

מכיוון שהגשר היה מיזם פרטי של חברת החשמל, לא הוענק לו שם רשמי ובשנים הראשונות הוא כונה, בין השאר, "הגשר על הירקון", "הגשר של תחנת ראדינג"^[1] ו"הגשר לתחנת ראדינג"^[2]. עם הזמן, נתקבע שמו "גשר רידינג".

ב-23 בפברואר 1938, הונחה אבן פינה לגשר נוסף בקצה המערבי של רחוב בני דן (היום רחוב אוסישקין). בטקס בנוכחות הנציב העליון סר ארתור ווקופ וראש העיר ישראל רוקח הובטח שהגשר ייקרא על שמו של ווקופ. בנאומו בטקס אמר ווקופ שהגשר יחבר את תחנת הכח רדינג לתל אביב^[3]. אולם הגשר המתוכנן לא הוקם אלא כמעט 40 שנה מאוחר יותר ואז החליטה עיריית ת"א לקוראו גשר בן-אליעזר על שם אריה בן-אליעזר. בשלב מסוים דבק השם "גשר ווקופ" בגשר רדינג בטעות^[4][5] שקנתה לה אחיזה בציבור ובכתובים^[6]. כאשר שוחזר הגשר בשנת 2001 על ידי חברת אתרים, הונצחה הטעות בשלט שהוצב למרגלותיו ובו נכתב, "גשר ווקופ". באוגוסט 2011 הודיעה עירית תל אביב יפו שלאור השתרשות הטעות בציבור אין בכוונתה לשנות את השילוט על הגשר.

במקום בו היה טקס הנחת אבן הפינה לגשר ווקופ הוצבה לוחית זיכרון.

רקע

נחל הירקון הוא בעל הספיקה הגבוהה מבין נחלי החוף. כתוצאה מכך הנחל נחשב כמכשול טופוגרפי משמעותי ויעיד על כך הניסיון הבריטי במלחמת העולם הראשונה. הגשר האזרחי הראשון שהוקם באזור על ידי הבריטים לאחר מלחמת העולם הראשונה היה גשר הירקון (כיום הגשר על דרך נמיר) אז בתחום הכפרים הערביים ג'מאסין אל ערבי ושיח מוניס. משום שגשר הירקון היה תחת עינם הפקוחה של הכפרים הערביים והימים ימי המרד הערבי הגדול בחרו פרנסי העיר ואנשי חברת החשמל באישור בריטי להקים את גשר רדינג בריחוק מה מהכפרים שנועד לאפשר מעבר בטוח ונוח של פועלים וחומרי בנייה מאזור הנמל בגדה הדרומית של הירקון לאתר הבנייה של תחנת הכוח רדינג בגדה הצפונית. גשר נוסף הוקם על הירקון בשנת 1936 ממזרח לגשר הירקון ליד עשר טחנות, ועליו נסלל כביש שחיבר את תל אביב להרצליה דרך רמת גן, (כיום כביש 482).

לפני קום המדינה

עם ההחלטה על הקמת תחנת הכוח רדינג החליטה חברת החשמל באפריל 1937 למסור לידי חברת סולל בונה את הקמת הגשר שיחבר את התחנה עם שאר חלקי העיר תל אביב. אגודות הספורט הימי דרשו לוודא שהגשר לא יפריע לשיט בירקון^[7] והנושא עלה בישיבת עיריית תל אביב^[8]. בעקבות זאת הוכנה תוכנית לגשר בגובה 4 מטר מעל פני המים עם קטע מתפרק ברוחב 6 מטרים. מעליו, בגובה 10 מטרים תוכנן גשר נוסף להולכי רגל^[9]. תוך מספר ימים בתחילת מאי 1937 הוקם גשר עץ זמני על הירקון, והחלו העבודות לבניית הגשר הקבוע^[10]. אולם העבודות התעכבו כך שבמשך חודשים רבים שימש רק גשר העץ הזמני^[11].

בנובמבר 1938 בסופת גשמים בעיר נהרס כמחצית גשר העץ הזמני^[12] והפועלים נתקעו במפעל החשמל מעבר לירקון. אספקה הועברה אליהם בחבלים שנמתחו מעל הירקון^[13]. בעקבות זאת הגשר תוקן ובסופה בינואר 1940 הגשר לא נפגע והתנועה עברה עליו כסדרה^[14].

לאחר קום המדינה

גשר הירקון נבנה מחדש בשנות ה-50, ומאז ירדה חשיבות גשר רדינג, הגם שהמשיך לשמש חלק מהתנועה. חברת החשמל הסירה את השמירה מהגשר ואפשרה לכל המעוניין בכך לעבור על הגשר. עם זאת, החברה הציבה ליד הגשר שלטים גדולים המתרים שהגשר הוא שטח פרטי והעובר על הגשר עושה זאת על אחריותו^[15]. בשנת 1960 עבר הגשר טיפול תחזוקה אחרון ומאז הוזנח ושימש בעיקר דייגים ומתבודדים וכן בשעות העומס על גשר הירקון שימש לעקיפת הפקק. התנועה על הגשר הוגבלה לעומס של 20 טון ולמהירות של עד 20 קמ"ש^[16]. בסוף פברואר 1964 החליקה מכונית צבאית מהגשר, שברה את המעקה ונפלה למי הירקון^[17]. במאי 1964 החל משא ומתן בין חברת החשמל והעירייה על העברת הגשר לרשות העירייה, ושיפוצו במימון חברת החשמל^[18]. אולם עוד בטרם שיפוץ הגשר החליק ממנו רכב אל גדת הירקון במרץ 1965^[19] והגשר נסגר^[20]. מכיוון שהגשר יועד להיות בציר ראשי של מצעד צה"ל, ומחשש שהגשר ינזק שוב לפני המצעד, נדחתה פתיחת הגשר עד לאחר יום העצמאות, למרות עומסי התנועה הכבדים על גשר הירקון^[21]. הגשר נפתח שוב לזמן קצר עד הסדרת דרך חלופית בקצה רחוב אבן גבירול, שתאפשר את סגירת הגשר לשיפוצים לתקופה ממושכת.

ביולי 1965, לאחר הקמת גשר אוסישקין, גשר ביילי על המשכו של רחוב אבן גבירול, אליו הוסטה התנועה, נסגר הגשר לשיפוצים למשך מספר חודשים^[22]. עבודות השיפוץ בעלות של 100,000 לירות מכספי חברת החשמל הושלמו בינואר 1966. העבודות כללו הגדלת רוחב הגשר ב-80 סנטימטר^[23]. עם אישור הממשלה להקמת תחנת הכוח רדינג ד' נקבע שהגשר לא ייסגר על ידי החברה עד להשלמת הקמת גשר בר יהודה^[24].

הגשר נסגר בדצמבר 1970 לתנועת כלי רכב, לאחר שגשר בר יהודה נפתח לתנועה^[25] ובשנת 1995 גם להולכי רגל בשל תאונות ובעיות בטיחות קשות. הגשר נבנה מחדש על ידי חברת אתרים כגשר להולכי רגל בלבד בשנת 2001. ב-2010, במסגרת פרויקט לחיבור טיילת רציפה בתל אביב, נחנך בסמוך גשר נוסף^[26], המגשר מעל מעגן רדינג. שני הגשרים יחד, מאפשרים מעבר הולכי רגל ורוכבי אופניים בין מתחם נמל תל אביב לטיילת תל ברוך.

בסביבת הגשר

בגדה הצפונית של הירקון בסמוך לקצה הצפוני של הגשר, על חורבות תל כודאדי שנחפר בזמן הקמת הגשר, הוקם גם מגדלור קטן (לא פעיל היום) המזהיר מפני התקרבות בשל זרמים חזקים הנוצרים ממתקני הקירור של תחנת הכוח.

ויקיפדיה.

רכיבה קצרה דרך פארק הירקון ואבן גבירול מביאה אותי אל נקודת הסיום הסופית שלי.

חצי שעה אחר כך אני במקלחת ולפני שאני נרדם אני עושה תכנונים מה ואיך כדאי לנונסטופ הבא.

תודה למי שחשב על טיול שכזה .