צ'ימיצ'ורי

הצ'ימיצ'ורי נולד הרבה לפני שאני שמעתי עליו בכלל,כמה גיבורים פתחו פורום משותף בתפוז של אז ויזמו רכיבות לטווח הרחוק.
עם הזמן עבר הלב של הרכיבות אל הפייסבוק תחת הכותרת של 4Epic.
אני התוודעתי אל הצ'ימיצ'ורי הראשון שלי בחורף 2014,הגעתי יחד עם מלווה, גדי, שנתן תמיכה נפשית וגם קצת לוגיסטית.
בחורף 2016 חזרתי שוב,אך עקב מזג אוויר "רוחני" מדי עבורי הגעתי כמעט עד המכתש הגדול וחזרתי על עקבותי.
שנה שעברה הבנתי שהמצב קשה,אני מכור, הגעתי שוב עם גבע,רכבנו נהנו וסיימנו.
השנה כמו בכל השנה התאריך המיועד היה יום שישי הראשון של דצמבר,אבל עקב תחזית של גשם ורוחות לקחתי החלטה להשאר מתחת לפוך.
בשישי השני של דצמבר השנה ירדתי לחצבה,כן כן...לצ'ימיצ'ורי,אמרתי מכור...
ניצלתי את הדרך לטיול קצר בחופי ים המלח,בחצבה התמקמתי בחניון האוהלים וארגנתי את "הצימר" הפרטי שלי.
האופניים נפרקו מהאוטו,בדיקת תקינות מקיפה,עברתי על הציוד שאקח איתי לרכיבה,השארתי דברים מיותרים,נמנמתי קצת והלכתי לארוחת ערב משותפת עם חבורת הרוכבים שהגיעה גם היא לרכב את הצ'ימיצ'ורי.
הצ'ימיצ'ורי זו רכיבת 100 מייל,או רכיבה של 163 ק"מ במקרה שלנו גם כ-2300 מטר טיפוס.
המסלול לא מסומן,לכל משתתף יש את הדרך שלו לנווט,הרוב עם מכשירי ניווט,אחרוני המוהיקנים עם מפה וסיפור דרך.
אין גם תמיכה טכנית במקרה של תקלה,או רכב ליווי לכל מקרה שלא יהיה,אין דברים כאלה.
אתה עצמך והמדבר...לדעת להתמודד ולהתגבר על כל תקלה בדרך זו או אחרת.
ישן בחניון הלילה בבית ספר שדה חצבה,השינה שלי בלילה לפני לא רציפה,ההתרגשות גורמת לי להתעורר כל פעם מחדש,בשעה 03:00 אני מתעורר,מוציא ת'ראש החוצה ולהפתעתי המדבר מקבל אותי בברכה, מזג אוויר נעים,אין רוח ואפשר להתחיל להתארגן,הגזיה מותנעת ריח של קפה,מתלבש חם,בדיקות אחרונות ולדרך.
בשעה 04:00 אני יוצא לדרך עם שימי וניסים,רוכבים בחשיכה על הכביש דרך עיר אובות לכיוון מעלה עקרבים,הלילה חשוך ומעט מעונן,מדי פעם נופל מעלינו מטאורים שמגבירים את הקסם שברכיבה מדברית.
בתחתית מעלה עקרבים,כמו שסיכמנו כל אחד לנפשו,אני עוצר,מקלף מעצמי שכבה אחת ומתחיל ,שקט מוחלט,ניצנוצי פנסים של רוכבים אחרים וטיפוס פיתול אחר פיתול.
מעלה עקרבים הוא דרך תלולה ומפותלת ,בנגב המזרחי, מדרום למכתש הקטן, בקטע המרכזי של כביש 227. המעלה שימש עורק תחבורה עיקרי בין באר שבעלאילת מאז סלילת הכביש במקום ב-1927 ועד 1954, אז נסלל כביש מעלה העצמאות (כביש 40). בראש המעלה ניצבת אנדרטה בצורת צריח (סמל חיל ההנדסה הישראלי) שהוקמה לזכר מבצע ערבה, בו חיל ההנדסה סלל את הכביש ב-1950. מעל לאנדרטה, בראש המצפה, נמצא לוח זיכרון לזכר הנרצחים בטבח מעלה עקרבים שאירע ב-17 במרץ 1954.
(ויקיפדיה)
באנדרטה שמציינת את מבצע ערבה אני עוצר לצילום הפס האדום ממזרח שממגלה שהבוקר תכף עולה ואיתו גם השמש שתחמם קצת.

עוד קצת ואני מגיע אל ראש המעלה,שוב עצירה להתלבש,זלילה של פיתה וטונה וגלישה מערבה במישור ימין,מימין ושמאל מישור חולי ,צמחיה מדברית דלילה,במקומות מסויימים השטפונות סחפו את תשתית הכביש והאספלט נותר מרחף באוויר,השמש עולה אבל התחושה העיקרית היא שקר,אפילו קר מאוד.
הלאה על הכביש אל המכתש הגדול ומעלה אברהם,בצידי הכביש לפני אתר החולות הצבעוניים גבים מלאי מים מגשמי השבוע שחלף.
עוזב את הכביש לכיוון המעלה,דרך ג'יפים מבולדרת,חריצים,חוליות ואבנים חדות שמחכות לגלגליו של הרוכב הלא זהיר והלא מוכן,היום זה לא אני.
מעלה אברהם נפרץ ע"י חטיבת הצנחנים ונקרא ע"ש של אברהם קרניצי ראש עירית רמת גן שאימצה את חטיבת הצנחנים,בראש המעלה נבנה עמוד אבן לציון פריצת המעלה.
העליה במעלה לא קלה,החלק התחתון רכיב,אך מהר מאוד אני הולך,גם ההליכה לא קלה,מדרגות אבן שגורמות להחלקה ,ובולדרים לא יציבים,כך או כך אני ניצב ליד העמוד להתפעל ממראה השמש על קירות המכתש.

תחתית מעלה עקרבים

גשר לפני מפעל אורון

המכתש הגדול

מעלה אברהם

העמוד בראש המעלה.

סלפי על רקע המכתש

ההמשך כבר זורם,דרך מהירה, חצית ערוצים מדי פעם,עליה או ירידה וכביש 204,מצפה רמון ירוחם לפני,חוצה בזהירות וממשיך מערבה ואח"כ דרומה לאורך נחל בוקר,חציה של כביש 40,בהרבה מקומות השביל נעלם וצריך להמשיך ע"פ הכיוון בלבד ולמצוא את השביל שוב.
עוד עליה לא קלה וירידה לחציה שניה של כביש ירוחם מצפה רמון,כמה דקות ואני במדרשת בן גוריון בשדה בוקר,חצי מסלול בערך ו-80 ק"מ מאחורי ,השעה 10:00 בבוקר בערך,לפני עוד כ-6 שעות רכיבה ומרחק של כ-80 ק"מ נוספים עם הטיפוס לשלוחת צלמון.

מדרשת בן גוריון

 היישוב מדרשת בן-גוריון, המשתייך למועצה האזורית רמת הנגב, ממוקם מעל ערוצו של נחל צין, כ-50 ק"מ דרומית לבאר שבע. זמני נסיעה: כ-15-20 דקות מירוחם, כ-30 דקות ממצפה-רמון, כ-40 דקות מבאר-שבע.

היסטוריית היישוב מדרשת בן-גוריון

 רעיון הקמת המדרשה נולד בשנת 1953, בעת סיור עבודה שערכו דוד בן-גוריון וקבוצת מלווים באזור נחל צין. במהלך שנות ה-50 המאוחרות, כאשר בן-גוריון שהה בקיבוץ שדה-בוקר, קרם הרעיון עור וגידים.

המדרשה הוקמה בשנת 1962, כאשר החלה הקמת המבנים הראשונים. שנה לאחר מכן נפתח בית הספר שדה. החל מאמצע שנות ה-70 הוקמו שאר מוסדות החינוך הקיימים עד היום. בשנות ה-80 החלו ניסיונות ראשונים לבנייה עצמית, והבתים הראשונים (שכונת נווה-צין) הוקמו לפני כשני עשורים. בשנת 1998 החלה התארגנות נוספת לבנייה עצמית (שכונת נווה-בוקר). בשנת 2003 הוכרז המקום כולו כיישוב קהילתי.

כדברי דוד בן-גוריון, הוקמה כאן קריה למחקר וחינוך סביבתי, המשלבת שלושה מוסדות גדולים: תאגיד מדרשת שדה-בוקר (המפעיל את התיכון לחינוך סביבתי ואת בית הספר שדה), המכונים לחקר המדבר ומכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות (שני האחרונים הם גופי מחקר של אוניברסיטת בן-גוריון).

אירועים מיוחדים במהלך העלייה לקרקע

לאחר מותם של בני הזוג בן-גוריון התרחבה הפעילות במדרשה והוקם בית ספר תיכון אזורי, סמינר למורות ובסיס גדנ"ע. בשנת 1975 החל להירקם הרעיון של תיכון לחינוך סביבתי לצד מכונים אוניברסיטאיים לחקר המדבר.

 מידע כללי על מדרשת בן-גוריון

• יישוב קהילתי המונה קרוב ל – 500 משפחות.
• חינוך: ביישוב גני ילדים לגילאים 3 חודשים עד 6 שנים, בית ספר יסודי, בית ספר תיכון וקמפוס של אוניברסיטת בן גוריון.
• ביישוב פועלים ספריה ציבורית, סוכנות דואר, בריכה, גני שעשועים, חדר כושר, סופרמרקט, מרפאות של קופות החולים כללית ומכבי, בתי קפה, חנות מזכרות, חנות אופניים, מגרש כדורסל, מגרש כדורגל, מגרש טניס ואולם ספורט מקורה. כמו כן, קיימים ביישוב בתי הארחה וצימרים.
• ביישוב טווח גילאים מגוון. ממייסדי היישוב, בניהם ונכדיהם, דרך תושבים חדשים שהגיעו זה מכבר ובנו כאן את בתיהם ועד לסטודנטים אשר מתגוררים במעונות ומקימים את משפחותיהם ביישוב.
• ביישוב מתקיימים חוגים מגוונים (אמנות, נגינה, ספורט ומחול) ובנוסף קיימים חוגים מגוונים במ.א. רמת הנגב, הכוללים הסעות מסודרות לילדים המשתתפים בהם.
• ביישוב מטפלים מסוגים שונים (פסיכולוגים, עו"ס, מגשרים, מרפאים בעיסוק, רפואה אלטרנטיבית/ משלימה ועוד).
• ביישוב פועלים מדריכי טיולים מסוגים שונים (ברגל, באופניים, בג'יפים, לפי נושאים וכד').

דבר היישוב.

אנו, תושבי מדרשת בן-גוריון, אוהבי טבע ומדבר, פונים אליכם אוהבי הטיולים, הנגב והמדבר, בעלי משפחות וילדים המעוניינים להגשים את חלום בניית ביתם באווירה רגועה ובסביבה חברתית ונעימה: בואו להתיישב אל מול נופו היפה של מצוק הציניים, ביישוב החי בלבו של הטבע. בואו לגדל ילדים באווירה אוהבת, עם חינוך מצוין ומעורבות חברתית, תוך גילוי אכפתיות וכבוד הדדי לזולת בקהילה קטנה וצומחת. בואו להגשים את חזונו של בן-גוריון ליישב את הנגב וליהנות מכל מה שיש למדבר להציע.

(אתר המועצה)

ליד נחל בוקר

הכניסה למדרשת בן גוריון

צומת שבילים,ציר הנפט-נחל חוה.

הפסקה קצרה לארגון מחודש,אכילה,מילוי מים ופצצת אנרגיה...תפוצ'יפס וקוקה קולה,סוג של בנזין שתמיד בועט אותי קדימה.
גלישה מהירה במורד מעלה צין ומשם לציר הנפט,קצא"א,קו צינור הנפט אילת אשקלון.
מקו צינור הנפט אני פונה מערבה,מתחיל לחזור לחצבה,רוכב לצד נחל חוה,רוכב נוסף רוכב כמה מאות מטרים לפני,מדי פעם חולפים ג'יפים,אבל בה"כ אני די לבד,אני והמדבר.

הגשר הגדול

נחל חוה

עץ שיטה בנחל חגור

עובר את גשר הרכבת "הגדול" ואח"כ את הקטן בתוך מעבר המים מתחת למסילה,שוב התקלפות מהשכבות המחממות,אכילה,שתיה,בדיקת אוויר בגלגלים והלאה,חלוקי הנחל,הדשדש, מהודקים,ומאפשרים רכיבה,עוזב את הנחל ומתחיל בטיפוס,ה-טיפוס,שלוחת צלמון,טיפוס ארוך,מדורדר,לעיתים תחוח עם זויות קשות שמחייבות הליכה ואם לא די בכך לעיתים יש כמה ירידות שהירידה בהן מחייבת משנה זהירות והטיפוס לגבעה הבאה מזכיר לך שבאת לעבוד וקשה.
אחרי רכיבה קשה ונחושה,השלט,סה"כ שלט תלת כנפי של רט"ג שמכווין למסלולים השונים,אבל בשבילי זה שלט שמכריז על סיום הטיפוס,אפילו שלא כתוב עליו ככה.

ראש שלוחת צלמון,סוף לטיפוס הארוך(כמעט..)

מתחיל לרדת לעבר נחל מרזבה, הכוונה מגמת ירידה,גם פה יש כמה עליות,אבל מי סופר.
גם כאן הירידות קשות ומסוכנות ואני מזכיר לעצמי שוב ושוב לא להתפתות ולמהר,אני לבד ואין סיוע,לכן בכל מעבר או חריץ שמעוררים בי טיפה של אי נוחות אני יורד מהאופניים וצועד ברגל בשיא הזהירות.
מדרגה אחרונה לפני מניפת הסחף של נחל מרזבה,לא קל אפילו ברגל...
אני למטה,מכאן אם הדרך מהודקת אני טס, רוכב קצת ,מסתכל על השעון ומבין שאני בזמן טוב מבחינתי,יושב על החול נשען על גזע שיטה שנסחפה בשיטפון,מוציא סנדוויץ וזיתים שחורים ונהנה...פיקניק במדבר.

נחל מרזבה

נחל נקרות

המשך הדרך לעיתים זורם ,לעיתים התוואי חולי או עם חצץ מה שדורש תוספת מאמץ, אבל לזכור שיש לו לרכב,מדי פעם הדרך נעלמת,סימוני השבילים לא קיימים ובנסיון למצוא נתיב נוח יותר אני נסחף כמה מאות מטרים לכיוון הלא הנכון,מתקן וחוזר למסלול.
ממשיך בנחל נקרות ומכשיר הG P S מראה פניה צפונה לציר המעיינות,אני זוכר כאן צומת "מפוארת"עם מדרגת סלע וסימון שבילים עם חבית שתקועה במקום לא מעט שנים,אבל כרגע אין כלום ...חול וחצץ.
רוכב לפי הכייון בלבד וכעבור כמה מאות מטרים עולה על השביל המוכר, מד המרחק עומד על כמעט 140 ק"מ,כלומר 25 ק"מ בלבד לסיום, אבל מנסיון אני יודע ,עד שזה לא נגמר,זה לא נגמר.לכן אני עוצר שוב,אוכל,מתלבש ולדרך,הציר ברובו טוב ומהיר,מדי פעם אמנם עולה ויורד אך לא בתלילות,כל עליה כמעט נותנת לי את מראה השמש שמתחילה לשקוע.

מתצפת לסוף,ברקע הרי אדום.

בשעה 16:00 אני חוצה את כביש הערבה לנקודת הסיום.
100 מייל שהם 163 ק""מ, 2300 מטר טיפוס,11 שעות רכיבה ושעת מנוחה אחת הגיעו אל סיומם.
מה נשאר ? להמשיך להתאמן לאתגר הבא ולחייך.