הסיור השבועי -השרון

בראש העין נשבה רוח קרה ,האוויר היה מלא ברסיסי מים וגדר האבן שישבנו עליה וממנה צפינו אל מגדל צדק היתה קפואה.
המצודה הנקראת מגדל צדק או מגדל אפק הוקמה בנקודה אסטרטגית בגבעות החולשות על מעבר אפק ,המעבר ההכרחי על פני נהר הירקון,נהר הירקון בעבר היווה מכשול טבעי בלתי עביר בדרך הים שהובילה ממצרים למסופוטמיה.
המבנה הקיים כיום הוא מצודה צלבנית שהיתה שייכת למשפחה צלבנית ארצישראלית,משפחת דה איבלין.
לאחר תבוסת הצלבנים בקרב קרני חיטין ביולי 1187 נכבש המקום ונהרס בידי השליט המוסלמי צאלח א דין.
בתקופה העותמנית 1516 עד 1917 התקיים במקום הכפר יאבא,סביב שנת 1800 התיישב במקום השיח צאדק ועל שמו נקרא המקום מגדל צאדק או צדק.
כיום אין אפשרות לגשת אל המצודה עקב עבודות לבניית שכונה חדשה בעיר ראש העין.
המשכנו אל המבצר שחלש על המעבר מצידו המערבי,מבצר אנטיפטריס הוא תל אפק.
לאורך הדורות השליט המקומי שלט בשני המבצרים בו זמנית כדי לשלוט במעבר אפק.
הסיבה הנוספת שמשכה את האנשים למקום היא הימצאות המים,מעיינות הירקון.

פארק אפק

בנין המשאבות

מעיינות ראש העין

מתקן ההכלרה

הכניסה לתל אפק היתה מוצפת והדשא הפך שלולית אחת גדולה שהתחברה למקורות הירקון,הבריטים הקימו במקום את מפעל המים לירושלים,המים הובלו בצינורות אל בריכת הסינון שם שקע הטין ,המים הנקיים המשיכו אל מתקן ההכלרה,משפך ענק הוסיף כלור לחיטוי מי השתיה,לאחר הטיפול נשאבו המים והובלו לירושלים.
מפעל המים פעל החל מחודש ינואר 1936 ועד שנת 1939,השאיבה הופסקה עקב פיצוץ בקו הצינור תוך כדי המרד הערבי שהתחולל בארץ באותם שנים.
בקרבת המפעל נמצאים מבני מגורים ועמדת שמירה אשר שימשו את החיילים הבריטים ששמרו על המקום.
את השם אנטיפטריס העניק למקום הורדוס שהרחיב את העיר הרומית וקרא לה על שם אביו אנטיפטרוס.
לאחר מכן הוקם המבצר הצלבני ועליו נבנה בתקופה העותמנית המבצר בינאר באשי שאת שרידיו המרשמים ניתן לראות עד היום כולל שרידי הקארדו  הרחוב של העיר הרומית שהוביל מצפון לדרום .

המבצר,מצד ימין של התמונה הבניה הצלבנית,משמאל ולמעלה הבניה העותמנית

מבצר מפנים

הקראדו הרומי

בימים יבשים מוביל שביל רגלי מתל אפק אל מתחם מעיינות הירקון,עקב הבוץ נסענו מסביב ברכב,בקרנו במתחם טחנות הקמח אל מיר,אחת מטחנות הקמח הגדולות שפעלו בארץ ישראל והונעו בכוח המים,לאורך הירקון פעלו ארבעה מתחמים נוספים של טחנות קמח,טחנות אבו ראבח,פארוחיה,עשר טחנות ושבע טחנות.
בקרנו גם בברכת ההשקיה שאליה הוזרמו המים על ידי באר אנטיליה,הבריכה והחווה סביבה היתה בבעלות חמד אל מצרי שמכר אותה לסלים קסר,ערבי יפואי,דרכו של קסר לא צלחה ובנו מכר את החווה לברון רוטשילד ,את האדמות הללו העביר הברון לאנשי פתח תקוה.

בריכת סלים קאסר

טחונת אל מיר

לא רחוק משם נמצא בית הבטון,המבנה הראשון בארץ ישראל שנבנה מבטון ולא מהאבן שהיתה נפוצה באותם ימים והבניה בה היתה יקרה ומסורבלת,בית הבטון נבנה ע"י בצלאל יפה מייסדה של חברת פלשתינה שספקה מים לפרדסי פתח תקוה.
התחנה הבאה אפולוניה ,גן לאומי על חוף הים.
פעם ראשונה יושבה אפולוניה בידי הפניקים לפני כ-2700 שנים,הם כינו את המקום ארשוף על שמו של האל רשף האל הממונה על המלחמות והסערות,הפניקים היו אנשי ים שסחרו עם אנשי יוון באצעות סירות.
כשלוש מאות שנה אח"כ בתקופה ההלניסטית שייכו התושבים את המקום לאל אפולו שהיה המקשר בין האלים לבני האדם וקראו למקום אפולוניה.
בתקופה הרומית הפך המקום לעיר וכלל גם נמל.המוסלמים שהגיעו במאה השביעית ביצרו את העיר וקראו לה ארסוף,כ-400 שנה מחזיקים המוסלמים בארסוף עד שנת 1101 שבה נכבשת העיר ע"י המלך בלדווין הצלבני ושמה הופך ארסור,ארסור עוד החליפה כמה שליטים עד שנכבשה ,נהרסה ונשרפה באביב 1265 ע"י הצבא הממלוכי בהנהגתו של ביברס.

החפיר האפולוניה

כבשן סיד

אטד

שער הים

מלבד השרידים מעוררי ההתפעלות הציבה רט"ג מכונות מלחמה משוחזרות וערימות אבני בליסטראות שנאספו במקום.
מעלינו שטו עננים ומתחתינו נהמו גלי הים והוסיפו נופך משלהם לסיפור העצוב ...

הוילה הרומית

אבני בליסטרה שנאספו במקום

מכונות המלחמה המשוחזרות

המשכנו צפונה אל שמורת נחל תנינים ,השמורה היתה רחוצה אחרי הגשם ובעשב הירוק פרחו כלניות,אירוס ארץ ישראלי,נרקיסים ורקפות.

נרקיסים

רקפות

אירוס ארץ ישראלי

עלינו על המרפסת וצפינו אל מערכת המים והסכרים,הסכר סוכר את מוצאם של נחל עדה ונחל תנינים אל הים ויוצר אגם גדול,המים שנצברו הוזרמו לעיר קסריה,ממערב לסכר חצובות בליל מנהרות ותעלות ואלו נועדו להפעיל טחנות קמח,כיום חלק מן הסכרים וגלגלי הטחנות משוחזרים ואפשר להפעיל אותם.

נחל תנינים

הסכר

הסכר והגשר מעליו

מערך טחנות הקמח

המגלש של טחנת הקמח.

קצת לפני החשיכה עזבנו את השמורה וחזרנו צפונה.